יצא לכם פעם להתרגש מאוד לקראת משהו חדש שחיכיתם לו, עד שכמעט שכחתם את הכללים הרגילים? בני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל, ודווקא ברגע המותח הזה ה' מבקש מהם לשמור על שלושה סוגים של הוראות. מִצְוֹת הן המעשים ההגיוניים שאנחנו מבינים בקלות למה צריך לעשות אותם. וְעֵדֹתָיו הן מצוות שמשמשות כמו עדות ומזכירות לנו את הנסים הגדולים שה' עשה לנו, כמו למשל לחגוג את חג הפסח או לשבת בסוכה. הסוג השלישי הוא וְחֻקָּיו, אלו חוקים שאנחנו לא תמיד מבינים את הסיבה שלהם, אבל אנחנו מקיימים אותם באהבה כי אנחנו סומכים על ה' במאה אחוז.
שמתם לב שכתוב שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן פעמיים? הכפילות הזו מזכירה לנו שדווקא בזמנים עמוסים וקשים, כמו כשיוצאים להילחם, צריך להיזהר במיוחד לא לשכוח את התורה. יש כאן גם הבטחה מרגשת: אם אנחנו נשמור על התורה, התורה תשמור על הנשמה שלנו. בגלל שהם עמדו לפני מלחמה, לא מוזכרים כאן משפטים ודיונים מסובכים, אלא רק כללים ברורים ופשוטים שקל ללכת איתם.
בסוף, המילה צִוָּךְ כתובה בלשון יחיד, למרות שלפני כן ה' פנה לכולם בלשון רבים. זה בא ללמד אותנו שכל עם ישראל הוא כמו גוף אחד גדול. ה' מבקש שנקפיד לעשות את הטוב לא כדי לקבל פרס, אלא פשוט כי כך הוא ביקש. וכשאנחנו עושים את החלק שלנו ומתגברים על היצר הרע בתוכנו, ה' עושה את החלק שלו, נלחם עבורנו ושומר עלינו מכל הסכנות שבחוץ.