הקיום האנושי וההיסטורי נע על ציר של ניגודים בין חורבן לשיקום, הן בחיי האדם והן בעולם החומרי. בחיי האדם ישנה עֵת לַהֲרוֹג, שהיא זמן של פציעה והשחתת חיים, ולעומתה וְעֵת לִרְפּוֹא שבה מתקנים את החיים ומרפאים את האדם ממחלתו כדי למנוע מוות. במקביל, בעולם הדומם ישנה עֵת לִפְרוֹץ שבה הורסים מבנים ויוצרים פרצות בחומה, ולצידה וְעֵת לִבְנוֹת שבה סותמים את הפרצות ומקימים אותן מחדש. מעבר לאדם הבודד ולמבנים, ניגודים אלו בין מלחמה לשלום מאפיינים גם אומות שלמות, ובמיוחד את ההיסטוריה של עם ישראל. פעולות ההריגה ופריצת החומות מציינות את חורבן ירושלים, ואילו עת המרפא והבנייה מסמלת את הגאולה שבה ה' ירפא את שבר האומה ויבנה מחדש את הריסותיה.
קהלת, פרק ג׳, פסוק ג׳
עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.