מעגלי החיים נעים בהתמדה בין פירוק לבנייה, כאשר ישנה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים ולסלקן כאשר הן מהוות מכשול, וזמן שבו נדרש כְּנוֹס אֲבָנִים, כלומר איסופן וקיבוצן מחדש לשם בנייה. תנועה זו קיימת גם בחיי הרגש, שבהם ישנה עֵת לַחֲבוֹק ולהקיף את הזולת בזרועות מתוך אהבה, ולעומתה עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק ולהימנע מקרבה פיזית. מעבר למשמעות המעשית, פעולות אלו מסמלות את הצבת גבולות הקרבה והריחוק במערכת היחסים הזוגית, וכן את הצורך החברתי להתרחק מרשעים. במישור הלאומי והרוחני, תנודות אלו משקפות את הקשר בין ה' לעמו: השלכת האבנים והריחוק מייצגים את חורבן המקדש, הגלות והסתר הפנים, ואילו כינוס האבנים והחיבוק מתארים את שעת הרצון, קיבוץ הגלויות והבנייה מחדש.
קהלת, פרק ג׳, פסוק ה׳
עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.