מעגל הקיום האנושי, הזמן וההיסטוריה חוזר על עצמו בתבניות קבועות, ובתוך המציאות המחזורית הזו מתגלה יחסו המיוחד של ה׳ אל החלש והמתמודד.
החלק הראשון של הפסוק, מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, מתאר את קביעותו של העולם. רוב הפרשנים מסכימים כי דבר אינו משתנה במערכת הבריאה; מעשיו של ה׳ נעשים בדרך אחת וקבועה, מה שאירע בעבר כבר נעשה ולא ניתן להשיבו, ומה שעתיד לקרות כבר נגזר מראש [מצודת דוד, אבן עזרא, שטיינזלץ]. מבחינה היסטורית, אפילו אירועים פלאיים שעתידים להתרחש, כמו בקיעת הים או תחיית המתים, הם רק חזרה על תקדימים שכבר התרחשו בעבר על ידי משה, אליהו ואלישע [תורה תמימה].
מנקודת מבט פילוסופית, הפסוק מבטא את העובדה שה׳ נמצא מעל הזמן. אין לפניו מוקדם ומאוחר, והעבר והעתיד מתקיימים לפניו בהווה תמידי, עובדה המיישבת את הסתירה בין ידיעת ה׳ המוחלטת לבין הבחירה החופשית של האדם [תעלומות חכמה]. הזמן עצמו מתואר כמערכת מעגלית, בדומה לגלגל שסובב סביב נקודה מרכזית, שבו כל התחלה היא סוף וכל סוף הוא התחלה [אבן עזרא].
בחלקו השני של הפסוק, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף, הפרשנים מציגים מספר רבדים. המילה נרדף מתפרשת לרוב כמי שרודפים אחריו כדי להרע לו, אך יש המבארים אותה כמטרה מבוקשת שה׳ מכוון להוציא אל הפועל [רלב"ג], או ככינוי לזמן עצמו שרודף אחר זמן אחר במעגל שאינו פוסק [אבן עזרא].
הגישה המרכזית והרווחת מפרשת את המילים כהבטחה מוסרית והיסטורית: בתוך עולם שפועל על פי חוקיות קבועה, ה׳ תמיד מתייצב לצדו של הקורבן, מגן על החלש ועתיד להיפרע מן הרודף. זהו כלל מוחלט, ועל פי המדרש ה׳ מבקש את קרבתו של הנרדף בכל מצב, אפילו במקרה חריג שבו צדיק רודף רשע [תורה תמימה]. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות לכך, החל מהבל שנרדף על ידי קין, דרך יעקב שנרדף על ידי עשו, ועד ישראל שנרדפו על ידי המצרים. ה׳ אוהב את הנרדפים ובוחר בהם, ועיקרון זה בא לידי ביטוי אפילו בהלכות הקורבנות, שבהן ציווה ה׳ להקריב דווקא חיות משק נרדפות כמו שור, כבש ועז, ולא חיות טרף רודפות [תורה תמימה, צאינה וראינה]. במקרים אלו, ה׳ משנה את סדרי הטבע ומשגיח באופן פרטי על מי שעתידה לבוא עליו רעה, כדי להצילו [רלב"ג].
לצד הפירוש המוסרי, קיימת גישה פנימית ורוחנית. האדם עצמו הוא נרדף על ידי יצר הרע ותאוותיו, או על ידי ייסורים. כאשר האדם משתמש בבחירתו החופשית, עומד בניסיון ומתגבר על רודפיו הפנימיים, הוא הופך לחביב מאוד בעיני ה׳ ומגיע למדרגה גבוהה מזו של המלאכים, שכן להם אין יצר רע והם אינם נרדפים [תעלומות חכמה]. ברמה הקוסמית, ה׳ מבקש להושיע את נשמות ישראל ואת ניצוצות הקדושה שנרדפים על ידי כוחות הטומאה [נחל אשכול].