עולמו של האדם רצוף בתהפוכות, זמנים משתנים וחוסר ודאות לגבי העתיד, תכניותיו של ה' ויום המוות. מתוך הבנה כי רדיפה בלתי פוסקת אחר צבירת ממון היא חסרת תוחלת, שכן העושר עשוי לעבור לאחרים, מתגבשת המסקנה כי הדרך הנכונה היא להתמקד בהווה ובמעשים חיוביים.
הביטוי יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם מבטא את ההבנה של דרכי העולם, ולפיה הדבר המאושר והטוב ביותר עבור בני האדם הוא לִשְׂמוֹחַ – כלומר, לשמוח בחלקם ובהונם הקיים מבלי לרדוף אחר הבלתי מושג [מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
באשר להוראה וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו, הפרשנים מציגים מספר רבדים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לעשיית חסד, צדקה ומעשים הטובים בעיני הבורא כל עוד האדם בחיים. לצד זאת, יש המפרשים את עשיית הטוב גם כהנחיה לחיות חיים טובים ונוחים בעולם הזה באמצעות הרכוש שהאדם כבר צבר [אבן עזרא].
ברובד עמוק יותר, השמחה ועשיית הטוב כרוכות זו בזו. מכיוון שאירועי החיים כפופים לזמנים שנקבעו מראש ואינם נתונים לשליטת האדם, הרי שעשיית הטוב היא המרחב שבו פועלת הבחירה החופשית. שמחה אמיתית אינה נובעת מדברים הכרחיים שנכפים על האדם, אלא דווקא ממעשים של בחירה חופשית המניבים שכר רוחני לעולם הבא, ולכן ראוי לאדם לשמוח בעצם עשיית הטוב [תעלומות חכמה, אבן עזרא].