ההתבוננות בגורלם הפיזי של כלל היצורים החיים מעלה תמונה של מעגל חיים חומרי, שבו נקודת ההתחלה ונקודת הסיום זהות לחלוטין. מציאות זו, שבה נדמה כי מבחינה חיצונית ופיזית גורל כולם שווה, היא הסיבה לכך שבני אדם משליכים לעיתים את שכלם ונוהגים כבהמות [תעלומות חכמה]. תפיסה זו ממשיכה את הרעיון שלפיו המציאות כולה היא הבל, שכן בסופו של דבר היעד של כולם זהה [אבן עזרא].
המילה הַכֹּל מתייחסת לכלל היצורים, הן לבני האדם והן לבהמות [מצודת דוד]. כולם חולקים גורל משותף שבו כל יצור הוֹלֵךְ אֶל־מָקוֹם אֶחָד, כאשר אותו יעד מוגדר בהמשך הפסוק כעפר [מצודת דוד]. חוקיות זו משקפת את סדרי הבריאה שקבע ה', ולפיהם כל מה שנברא בארץ עשוי מן הארץ וחוזר אליה, ממש כפי שמה שנברא בשמים מקורו בשמים [תורה תמימה].
ההתבוננות בחומר בלבד מלמדת כי הַכֹּל הָיָה מִן־הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל־הֶעָפָר. כשם שיצירת האדם הראשון וכל החי החלה מן העפר, כך בשעת המוות כל הדברים הפיזיים שבים אל החומר הגולמי שממנו נוצרו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].