יצא לכם פעם לבנות מגדל גבוה מלבנים, ואז לפרק אותו כדי לבנות משהו חדש לגמרי? החיים שלנו בנויים בדיוק כך, מתנועה מתמדת של פירוק ובנייה, התקרבות והתרחקות. יש זמן לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, כלומר לסלק ולהזיז הצידה אבנים שמפריעות לנו בדרך, ויש זמן של כְּנוֹס, שבו אנחנו אוספים ומקבצים את האבנים יחד כדי לבנות מהן בית. המפרשים מסבירים שזה רמז גם לעם ישראל. יש תקופות קשות שבהן בית המקדש חרב והעם מפוזר בגלות, ויש זמן משמח של גאולה שבו ה' אוסף אותנו חזרה ובוקר את הכל מחדש.
הדבר הזה נכון גם לרגשות שלנו ולקשר שלנו עם אנשים אחרים. יש זמן לַחֲבוֹק, שבו אנחנו מקיפים מישהו בזרועותינו מתוך אהבה גדולה, ויש זמנים שבהם נכון דווקא לִרְחֹק מֵחַבֵּק, כלומר לשמור על מרחק. למשל, כדאי מאוד להתקרב לחברים טובים שמתנהגים יפה, אבל חשוב להתרחק מאנשים שעושים מעשים רעים. גם הקשר שלנו עם ה' עובד ככה. יש זמנים שבהם ה' קרוב אלינו ושומר עלינו ממש כמו בחיבוק חם, ויש זמנים שבהם הוא מעט מסתיר את פניו ונראה רחוק יותר.