קהלת, פרק ג׳, פסוק ד׳

חיי האדם נעים בין קצוות רגשיים, כאשר לכל ביטוי של כאב או שמחה ישנו זמן מוגדר, כדי שהאדם לא ישקע בצער ללא הפסקה אלא יפנה מקום לאושר. ישנה עֵת לִבְכּוֹת ביחידות מתוך דאגה פנימית או על חורבן הבית, ומולה וְעֵת לִשְׂחוֹק המיועדת לשמחת הגאולה העתידה. בשונה מהבכי האישי, קיימת עֵת סְפוֹד כפעולה חברתית שנועדה לשכך כאב על מת או לעורר לתשובה בעת צרה. כנגד ההספד ישנה וְעֵת רְקוֹד, המבטאת דילוג וקפיצה של שמחה משותפת בחתונות וברחובות ירושלים הבנויה. הכתוב מלמד כי אפילו בתוך האבל והבכי מסתתר חיבור מאת ה', המבטיח כי בסופו של דבר תצמח לישראל אחרית טובה.