מעטים הם האנשים שבאמת מבינים ונותנים את דעתם להבדל המהותי שבין בני האדם לבעלי החיים, ועל כך נאמר מִי יוֹדֵעַ. לאמיתו של דבר, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, כלומר נשמת האדם היא נצחית וחוזרת לאחר המוות אל ה' כדי לעמוד בדין ולתת חשבון. לעומת זאת, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ, שכן נפש הבהמה היא גשמית ושבה אל האדמה ללא משפט. בגלל הקושי להבין את ייעודם הרוחני, בני אדם רבים חיים בחוסר אכפתיות ומתנהגים כבהמות. ברובד נוסף, הפסוק רומז להבדל בין נשמות הצדיקים שעולות למרום, לבין נשמות הרשעים שיורדות לגיהינום.
קהלת, פרק ג׳, פסוק כ״א
מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.