קהלת, פרק ג׳, פסוק כ״ב

חוסר היכולת של האדם לדעת מה יתרחש בעתיד מוביל למסקנה כי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וייהנה מיגיע כפיו בהווה. שמחה זו היא כִּי־הוּא חֶלְקוֹ שהוקצב לו מן השמים, ולכן אגירת הון מאבדת ממשמעותה, שהרי לאחר מותו מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו ולדעת אם יורשיו ישמרו על הרכוש או יאבדו אותו. בעוד שיש הרואים בפסוק ביקורת על אנשים חומריים שאין להם חלק מעבר לעולם הזה, גישה אחרת מפרשת אותו במישור הרוחני. לפי תפיסה זו, על האדם לשמוח בקיום המצוות המעשיות שציווה ה', שכן דווקא המעשה הפיזי מזכך אותו ומבטיח את חלקו בעולם הבא. כמו כן, אל לו להתעצב מעוולות העולם אלא להתמקד בעשייתו הטובה, שכן ייתכן שלא יחיה מספיק כדי לראות את נקמת ה' ברשעים שתתרחש אַחֲרָיו.