במציאות של העולם הזה, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, מתגלה תופעה שבה דווקא המרחבים המיועדים לשפוט בין אדם לחברו הופכים למוקדים של שחיתות. במקום להגן על החלש, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וכן מְקוֹם הַצֶּדֶק מתמלאים בשופטים המעוותים את הדין, כך ששורה שָׁמָּה הָרֶשַׁע וכן הָרָשַׁע, מונח בעל משמעות זהה שהניקוד שלו השתנה רק בשל מיקומו בסוף הפסוק. קלקול זה התרחש גם מבחינה היסטורית בירושלים, כאשר שופטי הסנהדרין החלו לקחת שוחד ונענשו כששרי בבל דנו אותם באותו מקום ממש. למרות שעיוות הדין מעורר קושי אמוני, הצדק האלוהי ממשיך לפעול; ה' מעניש בידי שמים את מי שחמק ממשפט בשר ודם, ואף ממנה שופטים מושחתים כהשתקפות של הרמה המוסרית הירודה בחברה כולה.
קהלת, פרק ג׳, פסוק ט״ז
וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.