תארו לעצמכם שאתם מגיעים למקום שאמור להיות הכי הוגן בעולם, מקום שבו מגנים על החלשים ודואגים שהאמת תנצח. איך הייתם מרגישים אם דווקא שם, האנשים שצריכים לעשות צדק היו מתנהגים בצורה רעה ולא הוגנת?
שלמה המלך מסתכל על מה שקורה בעולם שלנו, או כמו שהוא קורא לזה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, ומתאר מציאות עצובה. הוא מספר על מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט ועל מְקוֹם הַצֶּדֶק, שהם המקומות המיוחדים שבהם יושבים כדי לשפוט בין אדם לחברו. למרבה הצער, לפעמים דווקא המקומות האלו מתמלאים ברוע. במקום לעזור למי שצודק, השופטים מעוותים את הדין, מאשימים את מי שהיה בסדר ומשחררים את מי שעשה דברים רעים. שלמה המלך משתמש במילים הָרֶשַׁע וגם הָרָשַׁע, שפירושן זהה לחלוטין, והניקוד שלהן משתנה רק בגלל המיקום בסוף המשפט, כדי להדגיש ולהזכיר לנו עד כמה המצב הזה חמור.
כשדבר כזה קורה, אפשר לחשוב בטעות שאין יותר צדק בעולם ואין למי לפנות. אבל האמת היא שהצדק של ה' פועל תמיד. גם אם אדם שעשה מעשים רעים מצליח לרמות את השופטים בני האדם ולחמוק מהם, ה' רואה הכל ויודע את האמת, והוא כבר ידאג לעשות את הצדק האמיתי שלו.