יצא לכם פעם לפגוש מישהו שיש לו המון דברים, ובכל זאת הוא אף פעם לא מרוצה? הכתוב מתאר אדם כזה בדיוק. תארו לעצמכם אדם שזכה להמון דברים טובים: אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה, כלומר, אדם שיש לו משפחה ענקית של מאה ילדים. ולא רק זה, אלא וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה, הוא מגיע לזקנה וזוכה לחיים ארוכים מאוד. יש לו גם וְרַב, שפע עצום של כסף, רכוש וכבוד.
אבל למרות כל השפע הזה, וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה. האדם הזה פשוט לא מצליח לשמוח בחלקו. הוא נמצא במרדף תמידי, תמיד רוצה עוד הישגים ודברים שיש לאחרים. החיים שלו ריקים מתורה ומצוות, ולכן בתוך הלב הוא תמיד מרגיש חוסר סיפוק. בסופו של דבר, הסוף של אותו אדם הוא עצוב, כי וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. אחרי כל העבודה הקשה שלו לאורך השנים, הוא אפילו לא זכה שיקברו אותו בצורה מכובדת וראויה.
לכן, המסקנה המפתיעה היא שטוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל. נפל הוא עובר שלא זכה להיוולד ולחיות. איך יכול להיות שמצבו טוב יותר מאותו אדם עשיר? כי העובר הזה אמנם לא ראה את העולם, אבל הוא גם לא חווה צער, לא רדף כל חייו אחרי דברים שאי אפשר להשיג, ולא אסף חטאים. עדיף לא לחיות בכלל מאשר לבזבז חיים שלמים וארוכים על רדיפה אחרי כסף וכבוד, בלי טיפה של שמחה אמיתית בלב ובלי לעשות דברים טובים שמתקנים את הנפש.