קהלת, פרק ו׳, פסוק ג׳

אדם יכול לזכות להצלחה חומרית כבירה, להעמיד משפחה ענפה עד כדי כך שאִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה בנים, לזכות לזקנה מופלגת שבה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה, ואף לצבור שפע עצום של ממון וכבוד כך שוְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו. למרות כל השפע הזה, וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה, משום שהוא נותר במרדף תמידי אחר הישגים נוספים וחייו ריקים ממשמעות רוחנית. בסופו של דבר, חייו מסתיימים בטרגדיה ובביזיון כאשר וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ, בין אם משום שנהרג והושלך, אבדו עקבותיו או שלא זכה למנוחת הנפש. במצב עגום זה, אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל, כלומר עובר שנולד מת, שכן למרות שלא ראה אור מעולם הוא ניצל מחיי צער, מתאוות ומצבירת חטאים.