קהלת, פרק ו׳, פסוק ה׳

הנפל שלא זכה לחיות גַּם־שֶׁמֶשׁ לֹא־רָאָה ולא נחשף לאור העולם, וְלֹא יָדָע או חווה מעודו עמל, רוע או תאוות. מצב זה מקנה לו נַחַת, כלומר שלווה ומנוחה, וישנה עדיפות לָזֶה מִזֶּה, שכן מנוחת הנפל גדולה מזו של אדם שחי שנים רבות אך חייו מלאים בעבודה קשה ללא תענוג וללא שכר. אדם החי בעולם נחשף למציאות, מתמלא בתשוקות וסובל צער רב כאשר אינו מצליח לממשן, בעוד שהנפל מעולם לא ראה טובה ולכן אינו מצטער על חסרונה. יתרה מכך, שלוותו של הנפל עדיפה גם על פני נשמתו של אדם הנאלץ לרדת שוב לעולם בגלגול, וחי בסכנה ובחוסר ודאות שמא לא יצליח לתקן את דרכיו.