קרה לכם פעם שעמדתם מול חנות מלאה בכל טוב, אבל לא יכולתם לקבל שום דבר ממה שהיה שם? התחושה הזו יכולה להיות מאוד מתסכלת. לפעמים, קל יותר בכלל לא לראות את הדברים האלה, מאשר לראות אותם ולרצות אותם כל כך בלי יכולת לקבל. שלמה המלך מתאר מצב עצוב של תינוק שלא זכה להיוולד ולחיות בעולם. הוא משווה אותו לאדם שחי חיים ארוכים מאוד, אבל עבד קשה כל חייו, תמיד רצה עוד דברים ולא הצליח באמת ליהנות.
המסקנה המפתיעה היא שלתינוק הזה יש בעצם יותר שלווה. התינוק גַּם־שֶׁמֶשׁ לֹא־רָאָה, כלומר הוא לא זכה לראות את אור העולם, וְלֹא יָדָע שום עבודה קשה, צער או רע. המילה נַחַת פירושה שלווה ומנוחה, ולכן נאמר נַחַת לָזֶה מִזֶּה מתוך כוונה שלתינוק יש יותר מנוחה מאשר לאותו אדם מבוגר. הסיבה לכך היא שאדם שחי ורואה את כל הדברים הטובים שיש לעולם להציע, מתמלא ברצונות. כשהוא לא מצליח להשיג את כל מה שהוא רוצה, הוא מצטער ומתאכזב מאוד. לעומתו, התינוק שלא ראה את הדברים האלה מעולם גם לא מתגעגע אליהם, לא היה צריך לעבוד קשה לחינם, ויש לו שקט ומנוחה.