התייצבות מול המוות מנערת את האדם מחיפוש הנאות, ולכן טוֹב לָלֶכֶת אֶל־בֵּית־אֵבֶל שבו נשמעות קינות מִלֶּכֶת אֶל־בֵּית מִשְׁתֶּה המשכיח את תכלית החיים. חסד זה של ניחום אבלים הוא שלם, שוויוני וחד פעמי, והוא מציב את האדם מול המציאות בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כׇּל־הָאָדָם המהווה את התחנה הסופית והבלתי נמנעת של כולם. בעקבות מפגש זה וְהַחַי יִתֵּן אֶל־לִבּוֹ ויפנים מסר של ענווה, חזרה בתשובה והדדיות בחסד, מתוך הבנה שגם יומו יגיע. מנגד, יש המפרשים כי ה' שהוא חי העולמים שם אל ליבו את מעשי החסד ומשלם שכר מלא על הטרחה למען המת.
קהלת, פרק ז׳, פסוק ב׳
ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כׇּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.