הפגנת חומרה, ביקורת או כעס מועילה ובונה יותר משמחה שטחית ושאננות, ולכן טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק. כאשר ה' מעניש את האדם ומראה לו פנים זועפות ומחמירות, כלומר בְרֹעַ פָּנִים, הדבר מעורר אותו לתקן את דרכיו וכך יִיטַב לֵב, לבו מתעדן וחוזר למוטב. עיקרון זה תקף גם בחינוך ילדים, שבו הצבת גבולות ברורים מונעת הידרדרות, וכן ביחסים חברתיים, שכן הבעת כעס כנה משחררת את החימה ועדיפה על חיוך מזויף. אפילו ברמה הפנימית, מאבקו של השכל לרסן את התאוות מביא עמו דאגה ורצינות, אך דווקא תהליך זה מזכך את האדם ומביא אותו לשלמות.
קהלת, פרק ז׳, פסוק ג׳
ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂח֑וֹק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.