קהלת, פרק ז׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לשתות תרופה מרה ממש, אבל הסכמתם לבלוע אותה כי ידעתם שהיא תעזור לכם להרגיש טוב יותר? כשמתחילים משהו חדש, אנחנו לא תמיד יודעים איך הוא יסתיים, ולפעמים ההתחלה קשה או לא נעימה. אבל החוכמה היא לא להסתכל רק על הרגע הראשון, אלא לחכות ולראות מה תהיה התוצאה. לכן אַחֲרִית דָּבָר, כלומר הסוף של המעשה, טובה וברורה יותר מההתחלה שלו. כדי להצליח להגיע לאותו סוף טוב, אנחנו צריכים לדעת להתאפק. אדם שהוא אֶרֶךְ רוּחַ, כלומר אדם סבלן, לא ממהר לכעוס או לריב. הוא יודע לחכות שהכעס יירגע, וכך הוא מסיים כל ויכוח בצורה טובה ורגועה. לעומת זאת, אדם שהוא מִגְּבַהּ רוּחַ, שזה אדם בעל גאווה, ממהר מאוד לכעוס ולהיכנס למריבות. בגלל הגאווה שלו הוא נתקע בתוך הריב ועלול למצוא את עצמו מתבייש בסוף. הסבלנות הזו חשובה מאוד גם כשרוצים ללמוד. מורה סבלן יעזור לתלמידים שלו ויענה להם בשמחה גם אם קשה להם להבין בהתחלה, אבל מי שגאוותן וחסר סבלנות עלול לכעוס עליהם ולהבריח אותם. לכן, תמיד כדאי להיות סבלניים ולזכור שהסוף הטוב שווה את ההמתנה.