שמות, פרק ל׳, פסוק ל״א

שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ מהווה חותם אלוהי המוקדש לכבוד ה', והמשיחה בו היא אות פומבי לבחירה המכינה את האדם לקבלת רוח הקודש והשגחה עליונה. הכתוב מציין שהשמן יהיה לִי, כלומר קשור לה' בנצחיות ובעל כוח לקדש, ובכך מרחיב את מעגל הנמשחים לכלול גם את מלכי בית דוד. המילה זֶה מלמדת כי אסור לייצר שמן אחר ורק השמן המקורי שרקח משה הוא הלגיטימי, אף שיש הסבורים כי ההוראה היא להמשיך ולייצרו באותה מתכונת. השמן נועד להישאר לְדֹרֹתֵיכֶם באמצעות נס מתמשך שבו מעולם לא התקלקל או חסר, ולמרות שנגנז לפני חורבן בית המקדש הראשון, הוא נותר בשלמותו ועתיד להתגלות שוב בימות המשיח.