חובת הכהנים לקדש את ידיהם ורגליהם במים מקודשים חלה בשני מוקדים: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, אל תוך ההיכל פנימה, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ החיצון שבעזרה. הדרישה לְשָׁרֵת מלמדת לפי גישה אחת שהרחיצה נדרשת רק לקראת עבודה בפועל, אך לפי גישה אחרת הכניסה לאוהל מועד מחייבת רחיצה בכל מקרה מפאת כבוד המקום. הציווי יִרְחֲצוּ מַיִם מחייב רחיצה בעמידה שמספיקה לכל עבודות היום, והמילים לְהַקְטִיר אִשֶּׁה מדגישות שהחובה מעכבת גם בעבודות משניות. התורה מזהירה וְלֹא יָמֻתוּ כדי להדגיש שקרבה אל ה' ללא רחיצה פוסלת את העבודה ומחייבת מיתה בידי שמים, אך בוחרת בלשון שלילה כדי להבטיח שהרוחצים יינצלו ממוות.
שמות, פרק ל׳, פסוק כ׳
פרשת כי תשא
בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.