המעבר ממשיחת כלי המשכן הדוממים למשיחת בני אדם מסמן שלב חדש ביצירת המרחב המקודש. פעולת המשיחה מעלה את הכהנים מדרגת אנשים רגילים למעמד של משרתי ה', ומכינה אותם לתפקידם הרוחני.
וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח – הציווי מופנה בלעדית לאהרן ולבניו, ומוציא מכלל זה אנשים אחרים [אבן עזרא]. משיחה זו מסמנת את תהליך קידושם, והיא נעשית באמצעות שמן המשחה המיוחד [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. השימוש דווקא בשמן נועד לבטא כבוד ומעלה, וכן לרמוז על נצחיות הכהונה, שכן השמן משתמר לאורך זמן ללא קלקול. הוספת הבשמים לשמן מסמלת את השם הטוב ואת המידות התרומיות הנדרשות ממשרתי ה'. בניגוד לכלי המשכן שנמשחו בכל מקום על גביהם, הכהנים נמשחו דווקא על ראשם, שהוא משכן השכל ומקור ההנהגה. יתרה מזאת, הכהנים הגדולים נמשחו בצורה של האות כ', רמז למילה "כהן" ולכפיים שבאמצעותן הם עובדים את ה'. בעוד שהכהנים הרגילים נמשחו רק פעם אחת במדבר וקדושתם עברה לבניהם אחריהם באופן טבעי, הכהנים הגדולים היו זקוקים למשיחה בכל דור מחדש כדי לציין את היבחרותם והתעלותם על פני שאר אחיהם הכהנים [אברבנאל].
וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי – הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין קדושת הכלים לקדושת הכהנים. בעוד שכלי המשכן נמשחו כדי להפוך לחפצי קודש שתפקידם לקדש את כל מה שנוגע בהם, אהרן ובניו נמשחו כדי להפוך לאנשי קודש [ביאור שטיינזלץ]. כלומר, עיקר משיחתם אינה כדי להעביר קדושה לאובייקטים אחרים, אלא אך ורק כדי לשרת ולעבוד לפני ה' [הכתב והקבלה, אדרת אליהו]. משיחה זו נועדה לשתי תכליות מרכזיות: להוות אות גלוי וברור לבחירה האלוהית בהם, ולהכין אותם מבחינה רוחנית לקבלת השפע העליון והשראת רוח הקודש [אברבנאל].