פסוק זה פותח נושא חדש ועומד כפרשה הטומנת בחובה מהות עצמאית [אבן עזרא]. הדיבור האלוהי המופנה כאן למשה מהווה פתיחה לציווי על הכנת שמן המשחה. מיקומה של פרשייה זו נבחר בשל סמיכות העניינים הטבעית שבין פעולת הרחצה, שנידונה בפרשייה הקודמת העוסקת בכיור, לבין פעולת הסיכה בשמן מבושם [קאסוטו].
הפנייה הישירה, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, מקדימה את הציווי שיוטל על משה באופן אישי ובלעדי. בניגוד לשאר כלי המשכן, שמן המשחה הוכן פעם אחת בלבד על ידי משה עצמו במדבר, בדרך פלאית שנועדה לשמרו לעד מבלי שייעשה לו תחליף. השמן נועד להקדשת המשכן וכליו, וכן למשיחת הכהנים ומלכי בית דוד לדורותיהם. פעולת המשיחה משמשת כאות מובהק לבחירה אלוהית ולהבדלת הנמשחים לתפקידם, ומטרתה להכינם לקבלת שפע רוחני, השגחה עליונה ורוח נבואה [אברבנאל, קאסוטו].