תהליך קידוש המשכן מגיע לשיאו עם משיחת הכלים בשמן המשחה, במטרה להבדילם ולייחדם לעבודת ה'. הכתוב מפרט את משיחת מִזְבַּח הָעֹלָה וכן וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו, שכן למזבח היו כלים רבים מאוד שהצריכו קידוש [אבן עזרא].
השמן שבו נמשחו הכלים הוכן על פי מידת נפח של "הין", השווה ל-12 "לוגים", כמות המקבילה לנפח של 72 ביצים [מזרחי]. שמן משחה זה שרקח משה היה פלאי וייחודי: הוא נעשה פעם אחת בלבד בהיסטוריה, הספיק באורח נס לדורות רבים מבלי להתקלקל, ולבסוף נגנז ויישמר לימות המשיח. השמן הופק משמן זית, משקה המבטא נצחיות וכבוד יותר מכל שאר המשקים, ועורבב עם בשמים משובחים במידה מדויקת, כדי לסמל ששם טוב ומעשים נעלים הם העטרה והכבוד האמיתיים [אברבנאל].
קיים הבדל מהותי בין משיחת הכלים המוזכרים בפסוק לבין משיחת בני אדם כדוגמת כוהנים ומלכים. בעוד שמשיחת בני אדם נועדה גם להכינם לקבלת שפע אלוהי, רוח הקודש או גבורה, משיחת הכלים נועדה לתכלית אחת בלבד: הבדלתם וייחודם לעבודת הקודש. משום כך, בניגוד לכוהנים ומלכים שמשחו אותם תוך "יציקת" השמן על ראשם – מקום המוח, החכמה וההנהגה – הכלים נמשחו בכל מקום בגופם, שכן אין להם "ראש" והם שווים בכל חלקיהם. כמו כן, בשל תכליתה הממוקדת של משיחת הכלים, פעולת המשיחה עצמה הספיקה עבורם ללא צורך ביציקת השמן כפי שנדרש בבני אדם [אברבנאל].