הדרישה מהכהנים להכנה תודעתית ורוחנית לפני העבודה מודגשת בציווי הכפול וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, הקובע כי זוהי חובה תמידית שיש לבצעה מתוך כלי וללא כל חציצה על העור. האזהרה וְלֹא יָמֻתוּ מופיעה שנית כדי לפרש במפורש שגם כהן הניגש למזבח ללא רחיצה חייב מיתה, אפילו אם נטהר זה עתה בטבילה במקווה. קביעת ההלכה כחָק־עוֹלָם הופכת אותה לגזירה מוחלטת, ולכן עבודתו של כהן שלא רחץ פסולה לחלוטין. המילים לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם מחילות את הדין על אהרן ועל כל הכהנים אחריו, ומלמדות שלאורך ההיסטוריה עיקר החובה מתמקד בפעולת ההקרבה והעבודה עצמה.
שמות, פרק ל׳, פסוק כ״א
פרשת כי תשא
וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חׇק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.