קרה לכם פעם שהתבקשתם לעשות תפקיד מאוד חשוב ורציתם להגיע אליו הכי נקיים ומוכנים שאפשר? ככה בדיוק הרגישו הכהנים במשכן. לפני שהם התחילו את העבודה הקדושה שלהם, הם היו חייבים להכין את עצמם ולרחוץ את הידיים והרגליים שלהם. החובה הזו קיימת בשני מקומות: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כלומר כשהם נכנסים פנימה אל תוך ההיכל, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ, שזה המזבח שנמצא בחוץ בחצר.
הכהנים רוחצים את עצמם כשהם באים לְשָׁרֵת, כלומר לעשות את עבודת הקודש. המילה הזו גם מלמדת אותנו שהם עמדו בזמן הרחיצה, כי עמידה מראה על כבוד ומוכנות לעבודה. כדי להיות מוכנים הם יִרְחֲצוּ מַיִם, במים קדושים ומיוחדים. רחיצה אחת בבוקר הספיקה לכל היום, אפילו לעבודות קטנות כמו לְהַקְטִיר אִשֶּׁה.
ולמה הניקיון הזה כל כך חשוב? התורה אומרת וְלֹא יָמֻתוּ. לגשת לעבודת ה׳ בלי הכנה ורחיצה זה חוסר כבוד גדול מאוד שמביא לעונש חמור, והעבודה עצמה נפסלת. התורה משתמשת במילים האלו כדי ללמד אותנו כלל חשוב ולהבטיח לכהנים: אם תמיד תקפידו לרחוץ את עצמכם ולגשת מתוך כבוד, תהיו מוגנים ותוכלו לעשות את תפקידכם בשלום.