תארו לעצמכם שקיבלתם הזמנה מיוחדת לארוחה בארמון של מלך חשוב. ברור שלפני שתיכנסו, תדאגו לנקות את עצמכם היטב. המשכן הוא כמו הארמון של ה', והכוהנים הם המשרתים המיוחדים שלו. לפני שהם מתחילים בעבודה החשובה שלהם, הם חייבים להתכונן גם בגוף וגם בלב.
התורה אומרת וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו. התפקיד הזה שייך דווקא להם, כי הם הכוהנים הקבועים שיעבדו במשכן תמיד. הם צריכים לשטוף את עצמם במים שיוצאים מהכיור, ולכן כתובה המילה מִמֶּנּוּ. הם לא מכניסים את הידיים לתוך המים שבכיור עצמו כדי לא ללכלך אותם, אלא המים נשפכים עליהם מלמעלה.
הכוהנים צריכים לרחוץ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. למה דווקא אותם? הכוהנים הלכו במשכן יחפים כדי לא לחצוץ בינם לבין רצפת המשכן הקדושה, ולכן הרגליים שלהם התלכלכו, והידיים הרי תמיד עובדות ונוגעות בדברים. אבל הניקיון הזה הוא לא רק כדי להסיר אבק, אלא כדי להתמלא בקדושה לפני שניגשים לעבודת ה'.
הכוהנים עשו את זה בדרך מיוחדת מאוד: הם רחצו את הידיים והרגליים באותו הזמן בדיוק. הכוהן היה מתכופף, מניח את ידו הימנית על רגלו הימנית, ואת ידו השמאלית על רגלו השמאלית, ומשפשף אותן יחד תחת זרם המים. כך אף איבר לא קודם לשני, וכולם מתקדשים יחד. בגלל שהרחיצה הזו כל כך מיוחדת ומכינה אותנו לעמוד לפני ה', אנחנו נוהגים עד היום ליטול ידיים לפני שאנחנו מתפללים.