קרה לכם פעם שהתכוננתם למפגש מאוד חשוב ורציתם להגיע הכי נקיים ומסודרים שאפשר? במשכן, לפני שהכוהנים התחילו את העבודה החשובה שלהם, הם היו צריכים להתכונן בצורה מיוחדת. ה' ציווה להכין כִּיּוֹר, שהוא בעצם קערה עגולה וגדולה מאוד שעשויה מנחושת, והיו מחוברים אליה ברזים קטנים. מתחת לכיור שמו את וְכַנּוֹ, שזה הבסיס או המעמד שלו, שגם הוא עשוי מנחושת. התפקיד של הבסיס היה להגביה את הכיור מהרצפה, כדי שהמים יישפכו מלמעלה למטה בנוחות על הידיים והרגליים של הכוהנים. התורה מספרת לנו על הכיור בנפרד משאר הכלים הגדולים של המשכן, כמו הארון והמנורה, כי הכיור לא נועד להשראת השכינה, אלא רק ככלי הכנה שעוזר לכוהנים להתכונן לעבודה.
המילה לְרָחְצָה מלמדת אותנו על המטרה האמיתית של הכיור. הכוהנים לא שטפו את הידיים והרגליים רק כדי לנקות לכלוך רגיל, אלא כדי להיטהר רוחנית. הרחיצה הזו עזרה להם לעשות מעבר מיוחד מהעולם הרגיל אל הקודש, ולנקות את הלב ממחשבות לא טובות לפני שהם מתקרבים אל ה'.
איפה הניחו את הכלי החשוב הזה? ה' אמר להניח אותו בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ. הכיור היה צריך להיות באזור הזה כי הכוהנים נזקקו לו גם לפני שנכנסו לאוהל מועד וגם לפני שעבדו על המזבח. אבל כדי שהכיור הגדול לא יחסום את המעבר הישיר של הכוהנים, הזיזו אותו מעט הצידה, לכיוון דרום.
לסיום הציווי נאמר וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. המים בתוך הכיור היו צריכים להיות צלולים ונקיים מאוד. בכל יום היו ממלאים את הכיור מחדש, כי מים שנשארו בו כל הלילה כבר לא התאימו לעבודה בבוקר שאחרי. ודבר מעניין מאוד הוא שאת המים לתוך הכיור היה מותר אפילו לאנשים רגילים מעם ישראל למלא, ולא רק לכוהנים.