שמות, פרק ל׳, פסוק י״ב

יצא לכם פעם לנסות לספור קבוצה גדולה של ילדים? זה נשמע כמו פעולה רגילה ופשוטה, אבל בתורה, ספירה של עם ישראל היא דבר שצריך לעשות בזהירות רבה. כאשר ה' אומר למשה כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ, הוא מתכוון שעליו לחשב את המספר הכולל של העם, ממש כמו שמחברים את כל המספרים ומקבלים את הסכום הסופי. אבל התורה מזהירה שצריך להיזהר כדי שוְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. אסור לספור את האנשים עצמם אחד אחד. למה? קודם כל, הברכה נמצאת דווקא בדברים שלא סופרים אותם במדויק. בנוסף, כשסופרים כל אדם בנפרד, הוא כאילו עומד לבדו למשפט ולא מוגן יחד עם כולם. אז איך בכל זאת יודעים כמה אנשים יש? הפתרון הוא שוְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ. כל אחד מביא מטבע, וסופרים את המטבעות במקום את האנשים. המטבע שכל אחד נתן היה בדיוק חצי שקל, וזה מלמד אותנו מסר מקסים: כל אדם לבדו הוא רק חצי, ורק כשאנחנו מתחברים יחד עם כולם אנחנו הופכים לשלמים.