יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לקחת חפץ רגיל ולהפוך אותו למשהו קדוש ומיוחד מאוד? ה' ציווה לעשות בדיוק את זה במשכן, בעזרת שמן. השמן נבחר לתפקיד הזה כי הוא מסמל כבוד גדול, והוא נשמר לאורך זמן רב, מה שמרמז על קדושה שנשארת לתמיד.
התורה אומרת וּמָשַׁחְתָּ בוֹ, כלומר ה' אמר למשה לקחת מעט מהשמן המיוחד הזה ולמשוח בו את הכלים. אולי תשאלו את עצמכם, איך כמות קטנה של שמן הספיקה למשכן שלם? והרי אם מורחים שמן על בדים יפים הם עלולים להיהרס! התשובה היא שלא היה צריך למרוח את השמן על כל הכלי או על כל היריעות. משה רק התיז טיפות בודדות על הקצה של כל דבר. הטיפות האלו השאירו חותם קטן של קדושה, בלי לפגוע ביופי של המשכן.
את השמן לא שמו סתם כך. משה משח את הכלים בצורה מיוחדת שמזכירה את האות כף. למה דווקא כף? כי היא מסמלת את המילה כוהן ואת עבודת הכפיים החשובה והקדושה שנעשית שם.
הציווי ממשיך ואומר למשוח אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, והכוונה היא למשכן כולו, יחד עם היריעות המיוחדות שעוטפות אותו. מיד אחר כך התורה מוסיפה שצריך למשוח גם וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת. רגע, הרי הארון נמצא בתוך אוהל מועד וכבר כלול בו, אז למה צריך להזכיר אותו בנפרד? התורה מזכירה אותו שוב בפני עצמו כדי ללמד אותנו שהוא הכלי החשוב והנכבד ביותר מכל הכלים שיש במשכן.