יצא לכם פעם לחשוב איך הופכים חפץ רגיל לחפץ קדוש? כשבנו את המשכן, היה צריך להכין את הכלים המיוחדים לעבודה של ה'. כדי להבדיל אותם משאר הדברים בעולם, משחו אותם בשמן מיוחד שנקרא שמן המשחה.
כשהתורה מונה את הכלים שצריך למשוח, היא מזכירה קודם את הַשֻּׁלְחָן ורק אחר כך את הַמְּנֹרָה. הסיבה לכך היא שהשולחן היה כלי גדול יותר והיו לו הרבה יותר כלים שהיו שייכים אליו. אם נשים לב, נראה שליד השולחן כתוב וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו, אבל ליד המנורה כתוב רק וְאֶת־כֵּלֶיהָ, בלי המילה כל. המנורה קשורה לדברים רוחניים, ושם ברור שכל מה שקשור אליה הוא קדוש. אבל השולחן מייצג אוכל ודברים רגילים, ולכן התורה מדגישה שצריך לקדש את כל הכלים שלו, כדי ללמד אותנו שגם בעולם החומר צריך להכניס קדושה.
איך בדיוק משחו את הכלים? כשהיו מושחים אנשים לתפקיד חשוב, כמו כוהנים או מלכים, היו שופכים את השמן על הראש שלהם, כי הראש הוא המקום של השכל והחכמה. אבל לכלים דוממים אין ראש. לכן, פשוט משחו אותם מכל צד ובכל מקום, כי כל החלקים שלהם שווים וקדושים באותה מידה, והמשיחה הזו הספיקה כדי לייחד אותם לעבודה של ה'.