יצא לכם פעם לאפות עוגה ולערבב את כל החומרים יחד, עד שאי אפשר לזהות איפה הקמח ואיפה הביצים? במשכן הכינו תערובת מיוחדת מאוד של בשמים שנקראת קטורת. פעם, בגלל מקרים עצובים שקרו, אנשים בעם ישראל קצת פחדו מהקטורת וחשבו שהיא מסוכנת. אבל משה רבנו הרגיע אותם והסביר שהקטורת היא דבר נפלא שמביא חיים, ומה שבאמת פוגע באנשים זה רק מעשים רעים.
הכנת הקטורת דרשה מומחיות גדולה, ולכן היא נקראת קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, כלומר יצירת אומנות של מומחה. האומן היה כותש כל בושם בנפרד, כי כל אחד מהם קשה או רך בצורה אחרת. רק לאחר מכן הוא היה מערבב הכל יחד, כדי שכל הבשמים יקבלו את הריח הטוב זה מזה ויהפכו לתערובת אחת מושלמת. התורה אומרת שהתערובת צריכה להיות מְמֻלָּח. אולי זה נשמע כאילו שמו בה מלח, אבל הכוונה היא לערבוב חזק ויסודי מאוד. ממש כמו מלחים שטים בספינה ומערבבים את מי הים עם המשוטים שלהם, כך עירבבו את הבשמים עד שאי אפשר היה להבדיל ביניהם.
בנוסף, הקטורת הייתה צריכה להיות טָהוֹר וגם קֹֽדֶשׁ. המילה טָהוֹר אומרת שהתערובת הייתה חייבת להיות נקייה לגמרי מכל לכלוך, בלי שום נוזלים, ושהיא נראתה בצבע אחד אחיד וזך לגמרי. המילה קֹֽדֶשׁ מסבירה שקנו את הבשמים רק בכסף של קדושה, והכינו אותם מתוך כוונה קדושה וטהורה. וכשהיו מדליקים את הקטורת, היה קורה דבר מיוחד: העשן שלה לא התפזר לצדדים, אלא עלה ישר למעלה כמו מקל.