עצמו רגע עיניים ונסו להיזכר בריח הכי טוב שהרחתם אי פעם, אולי של עוגה חמה שנאפית בתנור או של פרח ריחני. במשכן היה ריח מיוחד ונפלא אפילו יותר, הריח של קטורת הסמים. ה' אומר למשה קַח לְךָ, כלומר, קח על עצמך את האחריות לדאוג שיכינו את הקטורת המיוחדת הזו. התורה מבקשת לאסוף סַמִּים, שהם חומרים מיוחדים שכותשים ומועכים אותם לאבקה.
בסך הכל היו בקטורת אחד עשר סוגים שונים של בשמים, אבל התורה מזכירה בשם רק ארבעה מהם. הסיבה לכך היא שהארבעה האלו הם החומרים העיקריים שיוצרים את עמוד העשן שעולה מהמזבח, ושאר החומרים רק מוסיפים ריח טוב. החומר הראשון נקרא נָטָף, והוא בעצם שרף דביק שנוטף ומטפטף מעץ מיוחד. החומר השני הוא וּשְׁחֵלֶת, שורש של בושם שהוא חלק ומבריק ממש כמו ציפורן. החומר השלישי נקרא וְחֶלְבְּנָה, וכאן מסתתר סוד מרתק. לחלבנה יש בכלל ריח רע! אז למה להכניס אותה לקטורת הקדושה? ה' מלמד אותנו כאן שיעור חשוב. לפעמים יש אנשים שטועים ועושים מעשים לא טובים, ואנחנו עלולים לחשוב שלא כדאי לשתף אותם בתפילות שלנו. אבל בדיוק כמו שהקטורת לא שלמה ומושלמת בלי החלבנה, כך גם עם ישראל לא שלם בלי כל האנשים שבו. כשאנשים שטועים חוזרים ומתחברים לכולם, התפילה המשותפת הופכת לריח נפלא ואהוב לפני ה'. החומר הרביעי הוא וּלְבֹנָה זַכָּה, שזהו שרף לבן וטהור. בסוף ההוראות ה' אומר בַּד בְּבַד יִהְיֶה, כדי להסביר שכאשר שוקלים את ארבעת החומרים החשובים האלו, צריך להקפיד שכולם יהיו שווים בדיוק באותו המשקל.