חשבתם פעם מה קורה כשיש חפץ ששייך רק למלך, כמו למשל הכתר או השרביט שלו? האם כל אדם ברחוב יכול פשוט לקחת אותם ולהשתמש בהם בבית שלו? ברור שלא. כך בדיוק ה' קבע לגבי שמן המשחה המיוחד שהכין משה רבנו במדבר. השמן הזה נשמר באורח פלא במשך דורות רבים, והוא נועד אך ורק כדי למנות אנשים מאוד מסוימים לתפקידים חשובים, כמו כהנים גדולים ומלכי ישראל משושלת דוד המלך. בגלל שהשמן הזה כל כך קדוש, ה' קבע כללים מאוד ברורים כדי לשמור עליו.
קודם כל, אסור לאף אחד לנסות להכין שמן כזה בעצמו. התורה אומרת שאסור לאדם ש יִרְקַח שמן כזה. המילה הזו מתארת פעולה של עירבוב ומיזוג חומרים ובשמים יחד, עד שהריח שלהם נספג היטב. ה' אוסר עלינו לייצר שמן בעל ריח והרכב בדיוק כמו השמן המקורי, כדי שלא נזלזל בדבר קדוש ונשתמש בו לצרכים פרטיים ורגילים. בנוסף, התורה קובעת וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ, כלומר, אסור לקחת מהשמן המקורי שמשה רקח, ולמרוח אותו על זָר. מי הוא אותו זר? הכוונה היא לכל אדם רגיל שלא נבחר להיות כהן גדול או מלך.
השמן המיוחד הזה נמשח תמיד דווקא על הראש, כי הראש הוא המקום של השכל והמחשבה, והוא זה שמנהיג את כל הגוף. הבשמים המעורבבים בשמן מזכירים לנו שלמנהיג צריך להיות שם טוב המבוסס על מעשים טובים. מי שבכל זאת בוחר לא להקשיב לכללים, ומכין לעצמו את השמן או מורח אותו על אדם שלא ראוי לכך, מקבל עונש של ניתוק והרחקה מהעם, מכיוון שהוא לקח לעצמו קדושה ששמורה רק לנבחרי ה'.