תארו לעצמכם שאתם מקבלים מתכון מיוחד במינו, כזה שצריך להכין בזהירות רבה ובדיוק מושלם בכל יום מחדש. במשכן הייתה עבודה חשובה כזו של הכנת הקטורת, תערובת בשמים עם ריח נפלא. ה' מבקש ממשה וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, כלומר לכתוש ולפורר את הבשמים עד שיהפכו לאבקה דקה מאוד. המילה מִמֶּנָּה מלמדת שלא היו שוחקים את כל הכמות הענקית בבת אחת. במקום זה, היו מכינים תערובת גדולה, ובכל יום לוקחים ממנה קצת וכותשים מחדש. למה? כי לפעמים הלחות שבאוויר גרמה לאבקה להידבק ולהפוך לגושים, והיה צריך לפורר אותה שוב כדי שתהיה מושלמת לאותו יום.
לאחר מכן נאמר וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת. הכוונה היא לא סתם להניח את הקטורת וללכת, אלא ממש להקטיר אותה, כלומר להעלות אותה באש כדי שיופץ ריח נעים. את הפעולה הזו עשו בכל בוקר וערב על מזבח הזהב, שעמד באוהל מועד ממש מול ארון הברית. ה' מוסיף ואומר למשה אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, וזו הבטחה שמאז שהוקם המשכן, כל הפגישות והשיחות של ה' עם משה יקרו רק במקום הקדוש הזה ולא בשום מקום אחר.
בסוף מזכירים לנו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם. הכנת הקטורת חייבת להיעשות בטהרה גמורה, בתוך המשכן ועם כלים מיוחדים. בגלל שהקטורת כל כך קדושה ומיועדת רק לה', אסור לאף אדם להכין בדיוק את אותה תערובת כדי ליהנות מהריח שלה בבית. היא שייכת אך ורק לעבודת הקודש של כולם יחד.