יצא לכם פעם להריח ריח כל כך טוב ומיוחד, שרציתם לקחת אותו אליכם הביתה? במשכן היה ריח נפלא ומיוחד במינו של קטורת הסמים, אבל התורה מלמדת אותנו שיש גבול ברור בין מה שקדוש ושייך למשכן, לבין מה ששייך לחיי היום יום שלנו. הריח של המשכן צריך להישאר אך ורק שם.
כאשר ה' מסביר איך להכין את הקטורת, הוא פונה קודם כל למשה רבנו באופן אישי ואומר לו אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, אבל מיד אחר כך מזהיר את כל עם ישראל ואומר לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. האזהרה הזו חשובה מאוד, כי היא אוסרת עלינו להכין קטורת בְּמַתְכֻּנְתָּהּ. המילה הזו אומרת שאסור לנו להכין את הקטורת בדיוק באותו חשבון, מידה ומשקל של החומרים המקוריים. בעולם שלנו דברים יכולים לקרות בערך, אבל כשמדובר בדבר כל כך קדוש וגבוה כמו המקדש, הכל חייב להיות מדויק ומסודר בשלמות.
אם אדם מכין את הקטורת המדויקת הזו רק כדי ליהנות מהריח שלה בבית, הוא עובר על איסור חמור מאוד. לעומת זאת, אם מישהו מכין אותה רק כדי ללמוד איך עושים זאת נכון, או כדי למסור אותה לאנשי המקדש, זה מותר כי הוא לא מתכוון ליהנות מהריח בעצמו.
בסוף נאמר שהקטורת קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה'. ברור שה' לא באמת צריך ליהנות מריח טוב, אלא הכוונה היא שהקטורת וההכנה המדויקת שלה חייבות להיות מוקדשות אך ורק לכבודו של ה' ולשמו.