שמות, פרק ל׳, פסוק ג׳

תארו לעצמכם שאתם בונים כלי מיוחד מעץ, אבל רוצים שהוא ייראה כאילו הוא עשוי כולו מזהב טהור. כך בדיוק נראה מזבח הקטורת במשכן. הוא היה מצופה כולו בזהב, כדי שאף חתיכת עץ לא תישאר גלויה, וכך הוא התאים ביופיו לשאר הכלים המפוארים שהיו בתוך המשכן. התורה מצווה קודם כל לצפות את גַּגּוֹ, שזה החלק העליון של המזבח שעליו הניחו את הקטורת. ציון המילה הזו חשוב, כי הוא מזכיר לנו שלמזבח הזה היה גג של ממש, בניגוד למזבח הגדול שהיה בחוץ, שהיה חלול ומילאו אותו באדמה. קרה שם גם פלא מיוחד, למרות שהמזבח היה עשוי מעץ וציפוי הזהב שלו היה דק מאוד, הוא מעולם לא נשרף מהגחלים הלוהטות שהיו עליו, כי זו הייתה אש עליונה ומיוחדת של ה'. בנוסף לציפוי, ה' מצווה להכין למזבח זֵר זָהָב סָבִיב, כלומר מסגרת בולטת ויפה שהקיפה אותו. המסגרת הזו גם הסתירה את הקצוות של העץ כדי שהכל ייראה מושלם, אבל בעיקר היה לה סמל חשוב מאוד. הזר הזה נראה כמו כתר, והוא מסמל את "כתר הכהונה". מכיוון שהדלקת הקטורת הייתה העבודה הכי מיוחדת וחשובה של הכהנים, המזבח שלהם זכה לקבל כתר זהב מפואר משלו.