שמות, פרק ל׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לבנות משהו מעץ ולמדוד בדיוק מוחלט כל צד שלו? במשכן עמד מזבח מיוחד שנועד להקטרת קטורת, והוא היה נראה כמו עמוד קטן וצר שניצב ממש במרכז, בין השולחן למנורה. התורה מסבירה לנו בדיוק מה היו המידות שלו, וקובעת כי אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, כלומר הוא לא היה רחב במיוחד, אבל וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ, הגובה שלו היה שתי אמות, כך שהוא היה גבוה יותר מהשולחן שעמד לידו. התורה מוסיפה ודורשת שהמזבח רָבוּעַ יִהְיֶה. למה צריך להגיד שהוא מרובע אם האורך והרוחב שלו שווים? כדי ללמד אותנו שזהו תנאי הכרחי. המזבח חייב להיות בצורה של ריבוע מדויק לגמרי, ועל זה אי אפשר לוותר. בחלק העליון של המזבח בלטו ארבע קרנות. המילים מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו מלמדות אותנו שהקרנות האלו לא היו חתיכות עץ נפרדות שחיברו למזבח, אלא הן היו המשך ישיר של אותם לוחות עץ שממנו היו עשויים הקירות שלו. כשעשן הקטורת היה עולה למעלה מתוך המזבח המיוחד הזה, הוא נועד לעורר את המחשבה שלנו על הנפש, שגם היא שואפת תמיד לעלות למעלה ולהתקרב אל ה'.