שמות, פרק ל׳, פסוק י״ז

יצא לכם פעם לחזור הביתה אחרי ששיחקתם בחוץ והתלכלכתם קצת בבוץ או בחול? בטח לא הייתם נכנסים ישר לתוך הסלון הנקי בלי לשטוף קודם ידיים. התורה מתחילה חלק חדש במילה וַיְדַבֵּר, ומסבירה לכוהנים איך להתכונן לעבודה החשובה שלהם במשכן. ה' מצווה עליהם להכין כיור מיוחד מנחושת כדי שיוכלו להתרחץ בו. אולי תשאלו את עצמכם למה לומדים על הכיור דווקא עכשיו? הכוהנים עבדו בחוץ ליד המזבח, וזו הייתה עבודה שיכולה קצת ללכלך. הרי זה ממש לא מכובד שכוהן יסיים את עבודתו בחוץ וייכנס מיד אל תוך אוהל מועד הקדוש כדי לשרת את ה' בלי להתנקות. לכן, הכיור עמד בדיוק באמצע, בין המזבח לבין האוהל. ככה, כשהכוהן סיים לעבוד, הוא מיד ראה את הכיור מול העיניים וזכר להתרחץ לפני שהוא נכנס פנימה. הכוהנים היו רוחצים את הידיים שלהם לקראת העבודה על המזבח, ואת הרגליים שלהם לקראת הכניסה לאוהל. מכיוון שהם עבדו יחפים, בלי נעליים, היה חשוב מאוד שהרגליים שלהם יהיו נקיות לגמרי לפני שהם דורכים במקום הקדוש. הם היו עומדים ורוחצים את הידיים והרגליים יחד, ממש כמו משרתים שמתנקים ומתכוננים בכבוד לפני שהם ניגשים לשרת מלך גדול.