שמות, פרק ל׳, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שנכנסתם לחדר והרחתם ריח נפלא ונעים שמילא את כל האוויר? במשכן של ה' הייתה שגרה יומיומית מיוחדת שחיברה יחד אור וריח טוב. פעמיים ביום, בבוקר ובשעות אחר הצהריים, הכהן הגדול ניגש לעשות שתי פעולות שקשורות זו בזו. המילה וּבְהַעֲלֹת מתארת את הדלקת נרות המנורה, והכוונה היא שהכהן צריך להדליק את הפתילות עד שהלהבה תעלה ותבער לגמרי בעצמה. הפעולה הזו מתרחשת בֵּין הָעַרְבַּיִם, כלומר בשעות אחר הצהריים, ויחד איתה הכהן גם מקטיר את הקטורת, שהיא תערובת של בשמים המפיצה ריח נעים. המילה יַקְטִירֶנָּה מתארת את החובה של הכהן לחלק את כמות הקטורת לשני חצאים שווים, חצי אחד הוא מקטיר בבוקר וחצי שני אחר הצהריים. למה בעצם מדליקים את המנורה ומקטירים את הקטורת באותו הזמן? סיבה אחת ופשוטה היא שכאשר מנקים ומכינים את המנורה, יש לפעמים ריח לא כל כך נעים של שמן שרוף ופתילות שכבו. הריח הנפלא של הקטורת נועד להעלים את הריח הזה ולמלא את המשכן בניחוח נהדר. התורה קוראת לזה קְטֹרֶת תָּמִיד... לְדֹרֹתֵיכֶם, כדי ללמד אותנו שזו חובה שחוזרת על עצמה ברציפות בכל יום מחדש, לאורך כל ימות השנה.