שמות, פרק ל׳, פסוק ט׳

מזבח הזהב הפנימי נועד לתכלית אחת בלבד, והתורה אוסרת להקריב עָלָיו קורבנות המותרים על המזבח החיצוני. האיסור המרכזי הוא להעלות קְטֹרֶת זָרָה, כלומר קטורת שהרכבה שונה מהציווי המדויק, שהובאה כנדבה פרטית ולא כחובה ציבורית, או שהוכנה על ידי נוכרים. בנוסף נאסר להעלות על מזבח זה כל קורבן מן החי כגון וְעֹלָה, קורבן מן הצומח כגון וּמִנְחָה, ואף וְנֵסֶךְ של יציקת נוזלים כיין או מים לֹא תִסְּכּוּ עָלָיו. הגבלות אלו שומרות על ייחודו של מזבח הקטורת המייצג את השלמות של העבודה הרוחנית, שבה נדרשת היצמדות מוחלטת לרצון ה' ללא עירוב עבודות אחרות או יוזמות אישיות.