שמות, פרק ל׳, פסוק כ״ה

וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ בפעולה המשלבת כוונה רוחנית עם אומנות מדויקת, כדי להבדיל ולקדש אנשים וכלים לעבודת ה'. התערובת מוגדרת כרֹקַח מִרְקַחַת, כלומר מיזוג כה יסודי עד שהשמן קולט לחלוטין את ריח הבשמים, בין אם על ידי כתישה וערבוב ובין אם בתהליך מורכב של בישול ואידוי. יצירה זו דורשת שיהיה זה מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ, מלאכתו של אומן מומחה היודע לשלוט בחום כדי למנוע פגיעה בבשמים ולהפיק תוצר יוקרתי. התורה חותמת בהבטחה כי בזכות ההכנה המדויקת והקדושה, שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ יִהְיֶה – השמן יקבל כוח עליון לקדש את הנמשחים בו, כפי שאכן אירע באותו שמן פלאי שרקח משה ונשמר לדורות.