שמות, פרק ל׳, פסוק ל״ב

שמן המשחה המקורי שעשה משה נועד להבדיל בין קודש לחול, ולכן התורה אוסרת לחלוטין את השימוש בו להנאה אישית ומזהירה כי עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ, כלומר אין להשתמש בו לסיכת גופו של אדם חי מישראל. בנוסף, הכתוב מזהיר וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ, כלומר חל איסור לרקוח שמן חדש לשימוש פרטי באותו משקל והרכב מדויק של סממנים. עם זאת, מי שמשנה את הכמויות או מכין את השמן לצורך לימוד אינו עובר על איסור העשייה, וגם העונש החמור על עצם פעולת הסיכה חל אך ורק על השמן המקורי ולא על שמן שזויף. ההכרזה הכפולה קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם מדגישה את קדושתו העצמית של השמן המחייבת את עשייתו במקום קדוש, וכן מצביעה על הפלא שבו השמן המקורי נותר שלם ולא חסר לאורך דורות כחותם אלוהי נצחי.