יצא לכם פעם לבנות מגדל גבוה של קוביות, ולראות איך הוא נופל דווקא בגלל שהקוביות התחתונות זזו, ולא בגלל שמישהו דחף אותו מבחוץ? לפעמים דברים קורסים מבפנים. כך בדיוק מתוארת הממלכה של עם ישראל. הממלכה נמשלת לגפן, אבל לצערנו הגפן הזו נהרסת מאש שפורצת ממש מתוך הענפים שלה עצמה. המילה בַדֶּיהָ מתארת את הענפים העבים והחזקים של הגפן, והם מסמלים את המלכים והשרים החשובים. כשהנביא אומר וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ, הוא מתכוון שה"אש" שמסמלת את האסון והחורבן, צמחה מתוך המנהיגים עצמם. בגלל שהם השתמשו בכוח שלהם כדי לעשות מעשים רעים וחטאו לה׳, הממלכה נפגעה.
בגלל מה שקרה, הממלכה איבדה את כל הכוח שלה. המילים וְלֹא הָיָה בָהּ מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל מסבירות שלא נשאר אף מנהיג חזק שיוכל להגן על העם, לעשות סדר ולשמור עליהם. בסוף הדברים אנחנו קוראים קִינָה הִיא וַתְּהִי לְקִינָה. קינה היא שיר עצוב מאוד. בהתחלה, הנביא יחזקאל אמר את המילים האלה כנבואה עצובה על מה שעלול לקרות לממלכה. אבל לצערנו, הנבואה הזו התגשמה באמת, והפכה לשיר עצוב ממשי שהעם שר כשהממלכה חרבה והם יצאו לגלות.