התלכדות האומות סביב מלך יהודה לובשת צורה של ציד מאורגן, שבו עמים רבים משתפים פעולה כדי להכניע את המלך המורד. וַיִּתְּנּוּ עָלָיו גּוֹיִם סָבִיב מִמְּדִינוֹת, עמים מארצות שונות חברו יחד ונאספו כדי לתפוס אותו [רש"י, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי הרימו עליו את קולם [רד"ק] או שהניחו לו מוקש [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי תיאור זה מכוון לאירוע ההיסטורי שבו שלח ה' את גדודי הכשדים, ארם, מואב ועמון להילחם במלך יהודה.
לגבי המשך הפסוק, וַיִּפְרְשׂוּ עָלָיו רִשְׁתָּם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ, המשמעות היא שהאומות נלחמו בו ולכדו אותו בהשחתה שהכינו לו [מצודת דוד]. הבחנה מעניינת מציג המלבי"ם, העומד על הצורך בפרישת רשת בנוסף לשוחה (הבור). לדבריו, ישנו הבדל בין לכידתו של המלך יהואחז לבין זו של יהויקים. יהואחז לא נלחם במלך מצרים, ולכן נתפס בשוחה בלבד ללא צורך ברשת. לעומתו, יהויקים בחר למרוד ולהילחם. בשל התנגדותו העיקשת, אויביו נדרשו למאמץ כפול והוצרכו לפרוש עליו רשת, המסמלת את המצור והמצודות שהקימו סביבו, עד שוך המאבק ולכידתו הסופית.