הפסוק ממשיך את המשלת מלך יהודה לאריה משוטט ומזיק, ומתאר את סופו של המלך יהואחז. לאחר שמלך שלושה חודשים בלבד, יצא נגדו צבאו של פרעה נכו מלך מצרים, שבה אותו והגלה אותו, וככל הנראה יהואחז נותר בכלא המצרי עד יום מותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילים וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם מתפרשות בשתי דרכים משלימות. הגישה הראשונה מסבירה זאת כפשוטו, מלשון שמיעה: האומות השכנות, ובראשן חילו של פרעה מלך מצרים, שמעו על מעשיו של המלך שפשט בארצם או על הנזק שגרם, ויצאו נגדו [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת מילים אלו מלשון אסיפה והתקבצות למלחמה, שכן התאספות של צבא ועם נעשית על ידי השמעת קול הקורא להם להתאחד [מצודת דוד, מצודת ציון].
מכיוון שהמלך נמשל לאריה, הכתוב משתמש במונחים הלקוחים מעולם הציד כדי לתאר את לכידתו [מצודת דוד]. המילה בְּשַׁחְתָּם מתארת בור עמוק וגומחה שחופרים ציידים ומכסים את פיה בקש כדי שהחיה החופשייה תיפול לתוכה, ושם המלך נִתְפָּשׂ ונלכד [רש"י, מלבי"ם, מצודת ציון]. על פי תרגום יונתן, הכוונה היא ללכידה בתוך רשת או מצודה [רד"ק]. מבחינה היסטורית, לכידה זו אירעה כאשר המלך נתפס ונאסר באזור רבלה שבארץ חמת, בדרכו חזרה לארצו [מלבי"ם, רד"ק].
לאחר שנתפס, מתואר כי וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם. המונח בַחַחִים מתאר טבעות ברזל או קרסים שנוהגים לנקוב ולתחוב באף החיה או בלחייה כדי לקשור, למשוך ולהוביל אותה [רש"י, מלבי"ם, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. פרשנים אחרים מבארים שהכוונה בהקשר האנושי היא לשלשלאות ברזל שבהן נכבל המלך בדרכו לגלות [רד"ק, מצודת דוד]. בעקבות מסע מלחמה זה, פרעה אמנם לא הצליח לממש את רוב תוכניותיו, אך הוא נכנס לירושלים, שבה את יהואחז והגלה אותו [ביאור שטיינזלץ].
מבחינת מסורת נוסח המקרא, במילה וַיְבִאֻהוּ חסרה האות יו"ד לאחר האות בי"ת, כפי שמופיע בכתבי יד מדויקים ודפוסים ישנים. כמו כן, המילה בַחַחִים מנוקדת בדרך כלל בפתח, אך קיימות עדויות לנוסח ישן שבו המילה מנוקדת בחולם [מנחת שי].