הדימוי המרכזי מציג גור אריות שהועלה לגדולה, אך הפנה את כוחו להרגלים הרסניים המנוגדים לטבעו. מבעד למשל החייתי מסתתרת קינה היסטורית ורוחנית על דרכו הטרגית של אחד ממלכי יהודה.
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מכוון כלפי יהואחז בן יאשיהו. המילה וַתַּעַל מופיעה בבניין הפעיל, כלומר העם, המכונה "עם הארץ", הוא שגידל והעלה אותו למלוכה בצעירותו [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. תיאורו במילים כְּפִיר הָיָה מצביע על כך שהגיע לפרקו וזכה בכוח השלטון, אך ישנה משמעות לכך שהוא מכונה "כפיר" (אריה צעיר) ולא "ארי" (אריה בוגר) – ממשלתו הייתה קטנה ומוגבלת, שכן רוב הארץ כבר הייתה חרבה [רד"ק].
בהמשך מופיע תהליך של השחתה. המילה וַיִּלְמַד מבטאת הרגל והסתגלות הדרגתית [מצודת ציון]. הצירוף אָדָם אָכָל מתאר שבירה של הסדר הטבעי; בדרך כלל אריה אינו טורף בני אדם, שכן ה' הטיל את מורא האדם על החיות, אלא אם כן מדובר בחיה במצוקה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ברגע שחיה טורפת טועמת בשר אדם, היא מתרגלת לכך ומתגרה בבני אדם לעולם [רש"י].
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת הנמשל של אכילת האדם:
הגישה המרכזית רואה במילה "אדם" כינוי לעם ישראל. יהואחז הרגיל את עצמו לעשוק ולהילחם בעמים אחרים, אך ההרגל גבר עליו עד שחצה את הגבול, החל לגזול ולעשוק את בני עמו שלו, והשחית את דרכם לעשות הרע בעיני ה' [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
מזווית מדינית, הטרף מתפרש כהתגרות במעצמה גדולה. יהואחז נלחם במלך מצרים שהיה חזק ממנו, והתנהלות זו הובילה בסופו של דבר למאסרו על ידי פרעה נכה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
ברובד הנסתר, אכילת האדם מסמלת פגיעה רוחנית, שבה כוחות הטומאה טורפים ובולעים את חלקי הנפש וניצוצות הקדושה של עם ישראל [חומת אנך].