התמונה הפיוטית מתהפכת בחדות מגפן פורייה וענפה שניזונה ממים רבים למצב של חורבן, שבו כל הטובה והשפע פסקו לחלוטין. כעת הגפן שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר, ללא כל מקור מים שיוכל להשקותה [מצודת דוד]. היא נטועה בְּאֶרֶץ צִיָּה, כלומר באזור של שממון ויובש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וְצָמָא, מציאות המבטאת חוסר תקווה מוחלט [ביאור שטיינזלץ].
בנוגע למשמעות ההיסטורית של אותו מדבר צחיח שאליו הועברה האומה, הפרשנים מציגים שתי זוויות התייחסות. גישה אחת רואה בכך תיאור של מציאות הגלות, הנמשלת עבור העם הגולה למדבר שומם [רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת ממקדת את התיאור בארץ ישראל עצמה לאחר החורבן, כאשר נבוזראדן שר צבא בבל השאיר בה רק את דלת העם, והארץ נותרה שוממה וחרבה כעין מדבר [מלבי"ם].