יחזקאל, פרק מ׳, פסוק א׳

חזון נבואי של בית המקדש השלישי נגלה ליחזקאל כדי לטעת תקווה בעם, והוא מתרחש בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ, היא גלות יהויכין, שהן בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר ירושלים. מועד הנבואה הוא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, תאריך המכוון ליום הכיפורים הפותח את שנת היובל שבה עבדים יוצאים לחירות, או לחלופין מתאר את עשרת הימים הראשונים למניין שנת הגלות. הקישור ליום הכיפורים מתחזק במילים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, המבטאות את עצמותו וגופו של יום זה המסמל את היציאה העתידית מהגלות. תוקפה החזק של הנבואה אחז ביחזקאל, ולכן הוא מתאר כי הָיְתָה עָלַי יַד־ה', וכוח זה לקח אותו וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה אל חורבות ירושלים כדי לחזות בבניין הבית העתידי.