תארו לעצמכם שאתם נמצאים רחוק מהבית, בארץ זרה, והמקום שהכי אהבתם נחרב. אתם בטח מרגישים עצובים ומקווים שיום אחד תוכלו לחזור. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל כשהיו בגלות בבבל. כדי לתת להם תקווה, ה' נותן לנביא יחזקאל נבואה מיוחדת. יחזקאל מספר שהנבואה הזו קרתה בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ, כלומר עשרים וחמש שנים מאז שהוא והמלך הוגלו מארץ ישראל, וזה קרה בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר, ארבע עשרה שנים אחרי שירושלים נחרבה.
יחזקאל מציין שהתאריך המדויק היה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. רגע, יצא לכם פעם לחשוב איך יכול להיות שראש השנה חל ביום העשירי בחודש? הכוונה כאן היא לשנת היובל, שנה מיוחדת שמתחילה ביום הכיפורים, בעשרה בחודש תשרי. המילים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה רומזות ישירות ליום הכיפורים, שכן התורה משתמשת במילים אלו בדיוק כשמדובר ביום זה. לתזמון הזה יש משמעות מרגשת מאוד. ביום הכיפורים של שנת היובל, עבדים יוצאים לחופשי. ה' בחר דווקא ביום הזה כדי לרמוז לעם שנסלח להם, ושהם עתידים לצאת לחירות ולחזור לארצם.
כדי לתאר עד כמה חזקה הייתה הנבואה, יחזקאל אומר הָיְתָה עָלַי יַד ה'. הכוח של הנבואה אחז בו חזק והוביל אותו, ואז ה' לקח אותו וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה אל ירושלים. שם, על חורבות העיר, ה' מראה ליחזקאל חזון מופלא של העתיד הרחוק את בניין בית המקדש השלישי, מקדש עתידי שיהיה גדול וקדוש אפילו יותר מהמקדשים שהיו לפניו.